סערת השחיתות בהונגריה: חב"ד, EMIH והמאבק על הקופה והקהילה


---


שירו של התרנגול: על תופעת EMIH


מאת: סיני (טומאש) טוראן

תרגום מתוך העיתון Magyar Narancs


חלק א: הקדמה לקורא והרקע לכתבה


כדי להבין את המאמר שלפניכם, כדאי להכיר בקצרה את הנפשות הפועלות והזירה הפוליטית-קהילתית בהונגריה:

הזירה היהודית בהונגריה: הקהילה היהודית במדינה מחולקת היסטורית בין שלושה גופים: הניאולוגים (מיוצגים ע"י ארגון Mazsihisz), הקהילה האורתודוקסית ההיסטורית (MAOIH), וזרם EMIH (קהילת הסטטוס-קוו) – גוף בהנהגת תנועת חב"ד המקומית, בראשות שלמה כובש.

כובש: מתכנן את ההשתלטות הבאה בתור?

סוגיית הקהילה האורתודוקסית: בשנים האחרונות סערה הזירה הקהילתית בעקבות טענות חריפות מצד חברי MAOIH על השתלטות עוינת וניכוס נכסיה, מוסדותיה ותקציביה על ידי אנשי חב"ד ו-EMIH, בעזרת תמרונים פנימיים וגיבוי ממשלתי.

הקשר הפוליטי והברית עם אורבן: לאורך שנות שלטונו של ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן ("פידס"), בנה שלמה כובש ברית פוליטית הדוקה עם הממשל. ברית זו הניבה ל-EMIH תקציבי עתק, נכסים ומעמד ממלכתי, תוך ש-EMIH משמשת עבור השלטון כ"חותמת כשרות" יהודית מול טענות על אנטישמיות. מנגד, רוב הציבור היהודי בהונגריה מחזיק בעמדות ליברליות ומתנגד לשלטון.

נקודת התפנית והמאמר: בעקבות שינויים במפה הפוליטית (ועליית כוחה של מפלגת האופוזיציה "טיסה"), פרסם כובש מאמר שבו קרא ל"פתיחות ושותפות" גם עם כוחות פוליטיים חדשים.

תגובת המאמר שלפנינו: החוקר מר טוראן מפרסם תגובה חריפה בעיתון הליברלי Magyar Narancs. טוראן מנתח בציניות את ניסיונותיו של כובש "לחשב מסלול מחדש", מוקיע את מה שהוא רואה כזיגזג פוליטי ואינטרסנטי, ומאשים את EMIH בפילוג הקהילה היהודית בהונגריה, בבליעת גופים יריבים (כמו MAOIH) ובמסחור הדימוי היהודי לצרכים פוליטיים ופיננסיים.

---

חלק ב: מכאן מתחילה כתבתו של מר טוראן


תחת הכותרת "אופק מעל ההסתעפות – היהדות בין ימין ושמאל", פרסם שלמה כובש – מנהיג הקהילה היהודית המוכרת בשם "קהילת משתתפי החבל המאוחדת של הונגריה" (EMIH) – מאמר בגיליון ה-16 ביולי של העיתון Magyar Narancs. ההערות שלהלן מיועדות להוריד אל קרקע המציאות את האופק המרומם והמנותק מתחום הפוליטיקה של מאמר איש הדת – העוסק ב"שותפות רוחנית", "גשרים רוחניים", "שוויון הזדמנויות", "יהדות", "אמות מידה מוסריות" וכדומה. השורות הבאות ייגעו רק בקצה המזלג ברקע הדתי-אידיאולוגי של דרשתו הפוליטית. שירו של התרנגול כבר נשמע, אך לשחר עוד לא התקרבנו.

כן, שוב יש תנועה ערנית בדרך לדמשק – קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה. לשלמה כובש אין מלאכה קלה: הוא לא צריך רק לחלץ את עצמו איכשהו מהתסבוכת, אלא מנסה למצוא דרך חילוץ עם משאית גנובה בלב המון צפוף וחשדני. הדרך מלאה בכלי רכב כאלה מכל פינות החברה, המתמרנים בייאוש ותקועים בתוך ההמון – האם דווקא הקהילות הדתיות יהיו יוצאות מן הכלל?

ההתנתקות

למי ולמה נכתב מאמרו של כובש, ולמה דווקא עכשיו? הרי את יהודי הונגריה אין צורך לשכנע בכך ש–כפי שהוא כותב– "ביסוס שותפות עם מפלגת טיסה הוא אפשרות ריאלית". רובו המכריע של הציבור היהודי המקומי – ניתן לומר זאת ללא סיכון מיוחד – הצביע נגד מפלגת פידס (והפעם למפלגת טיסה), כפי שנהג בכל מערכות הבחירות מזה זמן רב. לגבי אפשרות "השותפות", המחבר צריך לשכנע רק את אנשיו שלו, אותם העלה בעבודה סיזיפית על עגלת השלטון של פידס.

על התפתחותם ופתרונם של הנושאים הקשורים לאנטישמיות מימין וממשמאל, כמו גם לתודעה ההיסטורית והלאומית ההונגרית, יש ל-EMIH ולמנהיגה השפעה מבוטלת ביותר. החשיבות העצמית המורמת המשתמעת מכך היא חלק מהשיווק הפוליטי של הנהגה דתית שהפכה לחסרת מעצורים. כובש כבר מזהה סימנים לתזוזה של פידס לעבר הימין הקיצוני – ומזהה בכך סיבה והזדמנות להתרחק ולהתנתק מהם. המלאכה לא תהיה קלה עבורו, אך הוא החל בה בזריזות ובמרץ.

מאמרו של המחבר הוא מניפסט פוליטי המותאם לזמנים החדשים, ובו בזמן עידוד לאנשיו שלו – חומר פנימי והנחיה לגבי הקו שבו יש ללכת כעת בבניית ה"שותפות" החדשה והסיסמאות האקטואליות. כעת אנו יודעים למה להיערך.

בממד הפוליטי, מומלץ קודם כול לצבוע מחדש את המשאית הגנובה, עוד לפני כל תמרון נוסף. כובש החל בכך כבר ימים ספורים לאחר הבחירות, ומאז הוא ממשיך בכך בשקדנות, במאמרי עיתונות ובראיונות, הן בבית והן בחו"ל. אלמנט מרכזי אחד הוא צבע היסוד של הקורבניות. זו הסיבה שהוא החל לדבר, כחלק מההתנתקות, על כך שגורמים בממשלה ובסביבתה שהסתכסכו עם EMIH הם אלה שהכשילו את פרויקט "בית גורלות" (Sorsok Háza) – פרויקט שהיה מיועד להציב את מדיניות זיכרון השואה על יסודות בריאים. (אולי זה נכון – ימים יגידו).

באותו מאמר אנו מקבלים את הפילוסופיה הפוליטית של EMIH בניסוח המעודן והמכובס הבא: "...חיפוש משטחי שיתוף פעולה אפשריים ונושאים משותפים עם בעלי השלטון הפוליטי בכל עת, והימנעות מעימותים בזירה הציבורית". יש לך בעיה בענייני יהודים? התקשר, אפתור. מחירים נמוכים, דיסקרטיות.

הישגים

בצביעה מחדש, כמובן, העיקר אינו צבע היסוד, אלא מוטיבי הקישוט והפרסום. כובש מציין באיפוק, אך בשביעות רצון גלויה, את המאזן החיובי של עידן אורבן מנקודת המבט של המדיניות כלפי היהודים: "אחד ההישגים המשמעותיים של עשרים השנים האחרונות היה בדיוק השיפור ביחסים בין הימין השמרני ההונגרי לקהילה היהודית (...)".

מהמריחה הזו הושמטו, כמובן, כמה פרטים חשובים. "הקהילה היהודית"? איזו קהילה יהודית? יהדות הונגריה יכלה לרשום לעצמה כמה ניצחונות סמליים, ובראש ובראשונה החלק הקרוב ל-EMIH – שגודלו זניח: אנשי ממשל שמחו כעבור זמן מה להתרועע ולהתראות עם רב בשם שלמה כובש ואנשיו; ראש הממשלה ומנהיגי מדינה אחרים הצהירו בהזדמנויות רבות על עקרון "אפס סובלנות" כלפי אנטישמיות; המדינה ההונגרית פינקה במתנות מיוחדות עדה דתית אחת (זו הנקראת EMIH); וניתנה תמיכה מדינתית להקמת ארגון מנטר אנטישמיות – אשר הוקם במקרה על ידי EMIH – ולנטיעתו בבריסל.

רוב הציבור היהודי בהונגריה עקב בינתיים בחרדה כיצד המציאות הפוליטית מעמידה בספק את כנותה ומשמעותה של הצהרת "אפס הסובלנות"; הוא עקב בנענוע ראש אחר שתיקתו של קובש, או אחר עמדותיו הפושרות והמחושבות, ולפעמים המתרצות והפרו-ממשלתיות, בנוגע לתופעות אנטישמיות שונות או נושאים בעלי הד ציבורי רב הקשורים למחקר ולזיכרון השואה. כלפי הממשל וכלפי הציבור בחו"ל, תפקידם של קובש ועדותו היה לדון ולהחליק נושאים רגישים הנוגעים ליהדות באופן התואם את קו השלטון.

תפקיד המתווך והשיווק הפוליטי הזה של EMIH היה שווה למדינה הרבה מאוד כסף והטבות אחרות, והכניס רווחים רבים לקופת EMIH. עסקיה אלה נותרו כמעט ללא פגיעה לאורך כל תקופת שלטון אורבן. העיתונות העצמאית דיווחה על אינספור השערוריות הפיננסיות ואחרות שליוו זאת. ל-EMIH לא היה אכפת מה המחיר שמשלמים על כל המעשים הללו בקרב דעת הקהל הליברלית ובחוגים הרחבים יותר של יהדות הונגריה – הם קיבלו בגאווה גם את הבוז והסלידה. (את המחיר ניסתה EMIH לעדן באמצעות התפשטות במדיה הליברלית – וכמו יוזמות רבות אחרות שלה, גם זו לא נשאה פרי).

במאזנו של כובש, פיתוח היחסים הבין-מדינתיים עם ישראל היה הזירה הנוספת לניצחונות "החיפוש אחר ברית" שלו עם הימין. חפיפת הערכים והאינטרסים בין הממשלות לא נוצרה כמובן על ידי EMIH, אך נראה שהיה לה תפקיד תיווך משמעותי בהעלאת המודעות להם ובפיתוח היחסים הבין-מדינתיים. אך EMIH – כמו מדיניות החוץ של שתי המדינות – שילמה מחיר כבד גם על הצלחות אלה. מההתחלה היה ברור כי – בניגוד לניסוחו של כובש – אין מדובר ב"הונגריה וישראל" או בהתקרבות רצינית יותר בין שתי המדינות, אלא לעת עתה רק בזיקה פוליטית, מסחר ותיירות בין הממשלות.

מערכת יחסים חדשה זו הוכבדה בשנים האחרונות על ידי המלחמה במזרח התיכון מחד, ושערוריית תוכנת הריגול "פגסוס" מאידך. הזיקה, המסחר והשאר עשויים לשרוד חילופי שלטון בשתי המדינות, אך זהו חזון למועד.

פתיחות

כמובן, גם הקהל הליברלי וגם השמרני היו חייבים להבחין בכך שהפתיחות של EMIH (שהוקמה ב-2004) כלפי הימין לא החלה תחת ממשלות השמאל-ליברל, אלא תחת שלטון אורבן. (לאור הפילוסופיה הפוליטית שצוטטה לעיל, זה גם טבעי). קובש מרמז כי הירידה – היחסית – באנטישמיות הגלויה תחת שלטון אורבן היא תוצאה של הפתיחות שלו ימינה. בהיעדר ראיות, יש לראות בכך לעת עתה בלוף של הצדקה עצמית.

אולם הקהילה היהודית בהונגריה ככלל מעולם לא השלימה עם פתיחות זו. המחבר עצמו מודה בכך בסגנונו המרומם, כשהוא מדגיש כי שיפור היחסים בין הימין ההונגרי לקהילה היהודית "בשום אופן לא היה משימה מובנת מאליה או קלה! נדרש לכך אומץ רוחני וציבורי". ואמנם: במקום כיבוש שליחותי-דתי של יהדות הונגריה, קובש ו-EMIH נטשו באומץ את רובה בפולמוסים הציבוריים – ולא רק את החילונים. מעט מאוד אומץ רוחני וציבורי נדרש כדי לגרוף את קצבאות המדינה של הממשל; אולם נדרש יותר מכך כדי ש–לאחר מאות שנים– רב הונגרי ישתתף לבסוף בחנוכת אצטדיון אמיתית, או כדי שהעדה שבהנהגתו תיכנס לתעשיית האלומיניום, תפעיל תיאטרון ובית ספר למשחק וכו'.

אך זה כבר מוביל אותנו לצורות הקונקרטיות יותר של ה"פתיחות". הסיסמאות האקטואליות של הפתיחות שמאלה בחוברת של EMIH הן: חינוך, מוביליות, עוני, אינטגרציה – והניסיון בתאפי של אלפי שנות מסורת יהודית בדברים אלה כ"תרומה בעלת ערך". אפשר לעשות מזה ביזנס. האירוע הראשון של EMIH שזכה להד ציבורי רחב מאז חילופי השלטון היה פתיחת המשרד החדש של ארגון החסד שלה. אירוע מכובד כזה אינו נתפס, ואף היה כמעט חסר משמעות, ללא הזמנתה והשתתפותה של מזכירת המדינה המוסמכת.

צריך לפתוח. זה כמעט לא משנה מה, וזה גם כמעט לא משנה למי. אם כבר לא ניתן למלא שורות ביהודים, עדיין ישנו הציבור הרחב. היתרון הגדול של בית הספר היהודי למשחק, פסטיבל החמין (טשולנט), האוניברסיטה, התיירות וחבריהם הוא שבעצם לא צריכים עבורם יהודים. לפתיחות כשלעצמה יש מסר חזק וחיובי: אנחנו חיים, אנחנו מתפשטים. החשוב ביותר הוא שניתן יהיה להזמין אורחי מדינה, עם הרבה חיוכים, צחוקים ומהומת תקשורת: "רנסנס יהודי". עבור פתיחות קל יחסית למצוא חסויות מדינה ואחרות, חברים ושותפים עסקיים. עבור סגירות – הרבה פחות. למהלכי הסגירה שלה, EMIH איכשהו אף פעם לא מזמינה מזכירי מדינה. הראש שלנו מעל המים כל עוד יש לנו קצת יותר פתיחויות מסגירות. זוהי הכלכלה של EMIH, אחד העקרונות של משחק הונאה (תרמית פירמידה).

תסמונת פרגולי

תסמונת זו לא נקראת על שם מתקן לייבוש כביסה המוכר מחדרי הרחצה של אבותינו, אלא על שם אמן שינוי הצורה הגאוני, לאופולד פרגולי. הסובל מהתסמונת הנקראת על שמו חושד שמאחורי כל הדמויות הנעות בסביבתו מסתתר אותו אדם בתחפושות שונות.

EMIH כקהילה עצמאית חבה את הקמתה למיצג של אמנות שינוי צורה. היא צמחה מתוך היוזמות המקומיות של תנועת חב"ד-לובביץ' החסידית – תנועה שהיא ענף ביהדות האורתודוקסית השונה באופן מובהק מהמסורות האורתודוקסיות (והחסידיות) בהונגריה. מייסדי EMIH, במהלך מחץ של פוליטיקת זהויות, הכריזו על עצמם כיורשים הרוחניים והמוסדיים של זרם ה'סטטוס קוו אנטה' (Status Quo Ante) – עדה יהודית מקומית שאינה חסידית ואינה אורתודוקסית, שחדלה להתקיים לאחר מלחמת העולם השנייה. בחירה זו פוגענית ומטעה מכל בחינה, אך היא לא הייתה שרירותית במובן זה שדומה לזרם הסטטוס-קוו, שדחה את הפיצול הדתי של יהדות הונגריה ב-1869/70 (אורתודוקסיה מול ניאולוגיה), גם פילוסופיית חב"ד מבקשת להתעלות מעל הפיצולים הארגוניים-תנועתיים. העלאת באוב ושינוי צורה אלה איפשרו ל-EMIH, בעקבות רישומה כרשות דתית (2004), להשיג מעמד שווה לשתי העדות הישראליטיות ההיסטוריות האחרות – דבר שעוגן בחוק הדתות של 2011. הם יצרו לעצמם זהות היברידית ומעורפלת, שמתוכה הם יכולים לשלוף לפי רצונם את הרכיבים האורתודוקסיים, הסטטוס-קוו או החסידיים, בהתאם למצב ולצרכיהם.

גם זה רק הישג חלקי. בשמה של EMIH, המילה "מאוחדת" פירושה גם: התנועות הדתיות היהודיות הנפרדות הקיימות אינן רלוונטיות, ויש להחליפן – אנחנו הם, ואנחנו נהיה "ה"יהדות, היהדות האמיתית. גם הימין, גם השמאל. וגם שביל הזהב באמצע.

כך קיבלה יהדות הונגריה את תסמונת פרגולי: כמעט לכל מקום שבו היא מסתכלת, היא רואה את EMIH בתחפושות ובצורות שונות. היצור הגרגרן והמסוכן הזה בלע כבר דברים רבים – בין השאר, לפני מספר שנים, בשיטות פליליות ובסיוע מאסיבי של המדינה, את הקהילה האורתודוקסית (MAOIH).

הקהילה היהודית הגדולה ביותר בהונגריה בפער ניכר – הניאולוגיה המרוכזת ב-Mazsihisz – מתבררת לעת עתה כביסוס גדול מדי עבורו. אך גם בלעדיה הוא עשוי להתפוצץ ברגע אחד.

בפנים יותר

מנהיג EMIH מדבר במאמרו ובמקומות אחרים שוב ושוב על ה"יהדות" המקומית באופן כללי, כמי שהוא החזן, האסטרטג והכול-יכול המוסמך והמנוסה שלה. (מנהיגי עדות יהודיות מקומיות אחרות אינם שואפים לכתרים כאלה, אך כנראה גם לשווא היו עושים זאת). יהדות הונגרית מאוחדת קיימת כמובן רק בשם העדה שלו – שפעילותה עד כה לא הביאה לאיחוד יהדות הונגריה, אלא למיזוג EMIH עם השלטון, ובכך גם לפילוג חמור נוסף של יהדות הונגריה.

זה לא יהיה הוגן, כמובן, לתאר את EMIH פשוט ככנסייה של ביזנס ושיווק פוליטי. היא לא החלה ככזו, וכפי שאחיותיה בתנועת חב"ד ברחבי העולם – הן תמיד ביצעו גם עבודה משמעותית ומסורה לטובת היהדות הדתית והשאינה דתית. EMIH היא מוטציה מזרח-אירופית והונגרית ייחודית של תנועה זו בעלת עבר מפואר והווה מרשים – בעלת שורשים רוסיים ומרכז אמריקאי מזה זמן רב.

מסרו של כובש ברור: אנו צובעים מחדש את משאית ה-NER הדתית התקועה שנלקחה בסיוע המדינה, ומנסים להוציא אותה כדי לתת לה לדהור שוב בכבישים המהירים. התמקמות פוליטית נלהבת, התרפסות עמוסה, דחף לרצות – כל אלה שייכים לדפוסי ההתנהגות המוכרים והארכיטיפיים של הטמיעה והאינטגרציה החברתית היהודית המודרנית. קובש כבר מחפש בחוסר סבלנות את הדרך והאמצעים כיצד יוכל שוב להיכנס פנימה עמוק יותר. כעת – משמאל.

"בין ימינה ובין שמאלה תמצא דרך, בה' תאזור חיל" – הוא מצטט פיוט דתי עברי מהמאה ה-16. איני מאמין שהפירוש הקבלי שהוא מציע לשיר זה יעלים את המסר הארצי הישיר העולה מההקשר: מול ממשלת ימין התחכך מימין, מול ממשלת שמאל – משמאל. ומול ממשלת מרכז – גם כך וגם כך. כמובן, הכל "על בסיס ערכי וכחלק מקידום נושאים".

אולם תרגום הפסוק המצוטט עצמו מטעה: החצי הראשון של הפסוק הנבואי אומר בבירור: "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי" (ישעיהו נד, ג). כאן קבור הכלב. מי שמבקש לגזור פוליטיקה מהבטחה נבואית זו, המסר עבורו הוא: התפשט והתרחב, בכל מחיר ובכל דרך. המחבר לא הודה בגלוי בפרשנות זו במאמרו, אך בפועל – זה בדיוק מה שהוא עושה.

זו תובנה ישנה, בייחוד בסביבות הדרך לדמשק: עדה המכבדת את עצמה טוב תעשה אם לא תתאים את עצמה לרוחות פוליטיות משתנות. כללי התנועה המקראיים מציבים נורמות אחרות. אברהם הולך בדרכו שלו ונפרד מאחיינו לוט: "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (בראשית יג, ט). וגם לעסקנים צמאי הכוח מופנית האזהרה החוזרת בספרי התורה: שִמרו את מצוות ה', "לֹא תָסוּרוּ מִן הַדָּבָר... יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא).

Comments

Popular posts from this blog

חורבן בודפשט – יומן המזימה והמלחמה, פרק א'

חשיפה מזעזעת: חורבן הקהילה בבודפשט – כך גזלו אנשי חב"ד הונגריה את מוסדות האורתודוקסים

חשיפה: מה כתב "זכור ימות עולם" על ברוך אוברלנדר והשתלטות חב"ד על הקהילה האורתודוקסית בהונגריה?